룻기, 후무스와 호메츠

פה ושם אפשר עוד למצוא בעיתון מאמר מעניין לקריאה. בשבוע שעבר הופיע מאמר כזה, מעורר תיאבון, על ידידנו החומוס. המאמר התפרסם בעקבות מחקרים חדשים ומעודדים, לפיהם החומוס טוב נגד קמטים, כולסטרול, ובטח יתגלה בקרוב שהוא גם מחדד את החשיבה, מעודד את צמיחת השיער, מחזק את הזיכרון, ועוד נפלאות שאחת לכמה זמן מתפרסמות על יין אדום, על גזר או על ברוקולי. כיוון שאיני מומחה גדול בשום דבר, ובעיקר לא בירקות וברפואה, לא אביע את דעתי על הממצאים האלה. אסתפק בהפניית תשומת לבו של הקורא לעובדה שרוב האנשים שאוכלים חומוס במקום שאני אוכל בו, הם מקומטים למדי. ואף אוסיף, שלמרות החיבה שאני חש לחומוס, אינני מרבה לצרוך אותו

여전히 여기저기 신문에서 읽을 만한 흥미로운 기사를 찾을 수 있다. 지난 주 우리 친구 후무스에 관한 식욕을 돋구는 그런 기사가 나타났다.

이 기사는 새롭고 고무적인 연구를 근거로 발표됐는데 그에 따르면 후무스가 주름, 콜레스테롤을 방지해 준다. 또 당연히 머지 않아 이런 내용들도 밝혀지겠지. 후무스가 사고를 예리하게 하고, 모발 성장을 촉진하고, 기억력을 강화하는 등, 적포도주, 당근, 브로콜리에 관해 보도됐던 내용들 말이다. 

나는 어떤 것에도, 특히 야채와 치료약에 관해서 대단한 전문가가 아니기 때문에 이런 발견들에 대한 내 의견은 표현하지 않겠다. 내가 먹을 때 보니 후무스를 먹는 사람들 대부분이 상당히 주름이 많다는 사실에 독자의 주의를 환기시키는 것으로 만족하겠다. 그리고 덧붙이자면, 후무스에게 느끼는 애정에도 불구하고 나는 그것을 자주 소비하지는 않는다.

 

ידידי, יהודה ליטני, מומחה לחומוס בפרט ולמזרח התיכון בכלל, שאף חיבר את הספר "לא על החומוס לבדו", אמר שהתיעוד ההיסטורי הראשון של אכילת חומוס בארצנו הוא מתקופת הצלבנים. אני מבקש להציע פירוש, אשר לדעתי יש בו חידוש - החומוס נזכר כבר בתנ"ך

내 친구 예후다 리타니는 후무스에 특화된 중동학 전반에 관한 전문가로 "후무스만이 아니다"라는 책까지 저술했는데, 이 땅에서 후무스를 먹은 최초의 역사적 기록은 십자군 시대부터라고 말했다. 나는 내가 보기에 혁신적이라고 여겨지는 해석을 제안하고자 한다. 즉 후무스는 이미 성경에 언급되어 있다.

לשם כך אני מבקש להפנות את הקורא אל מגילת רות לתיאור פגישתם הראשונה של בועז ורות נשדה בבית לחם. רות המואבייה הגיעה לבית לחם בחברת נעמי חמותה. "והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים'', כתוב שם. היא אספה את השעורים שנותרו אחרי הקוצרים, והגיעה אל השדה של בועז, אשר נהג בה בחיבה ובאדיבות. בהפסקת הצהריים הוא הזמין אותה להצטרף אליו ואל הקוצרים לארוחה: "ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום, ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ". (רות, ב, 14) והחומץ הזה הוא, לדעתי, החומוס, ולא החומץ המוכר לנו כיום

이를 위해 나는 독자에게 베들레헴의 들판에서 보아스와 룻의 첫 만남을 묘사한 룻기를 살펴보기를 요청한다. 모압 여인 룻은 시어머니 나오미와 함께 베들레헴에 도착했다. 거기 써 있다. "그들이 보리 추수 시작할 때 베들레헴에 왔다." 룻은 추수하고 남은 보리를 모았는데, 보아스의 밭에 이르렀고, 그는 그녀에게 히바와 아디부트로 대했다 (성경이 가르쳐주는 호감 가는 여성에게 잘 보이는 법이다. 히바는 친절함이고 아디부트는 예의바름이다. 친절과 매너만 있어도 된다). 점심 먹을 때 그는 그녀를 초대해 그와 추수하는 사람들과 함께 먹도록 준비했다. "식사할 때에 보아스가 룻에게 이르되 이리로 와서 떡을 먹으며 네 떡 조각을 호메츠에 찍으라" (룻 2:14). 이 호메츠가 내 생각에는 후무스이지, 오늘날 우리에게 알려진 호메츠가 아니다.

שמו העברי של החומוס הוא "חמצה" או "חמץ". יש אומרים שהשם בא מתכונתו של החומוס להחמיץ במהירות, עובדה שמוכרת לכל מי שהגיע לחומוסייה בשעה מאוחרת מדי

후무스의 히브리어 이름은 '힘짜(chick pea)' 또는 '하메츠(이스트가 들어간 빵)'이다. 후무스라는 이름이 신속히 시큼해지는 요리법에서 기인한다는 설도 있는데, 이 사실은 후무스 가게에 한 시간 늦게 도착한 사람이라면 다 알려져 있다.

אבל מעבר לכך, יש להבין את הסיטואציה המתוארת שם כפשוטה: בועז מעסיק מספר קוצרים. ולעת האוכל, הוא נותן להם ארוחת צהריים. הקציר הוא עבודה גופנית מעייפת, ואם אתה רוצה שהפועלים שלך ימשיכו לעבוד גם אחרי הצהריים, אתה לא מגיש להם לחם טבול בחומץ. אתה נותן להם מאכל משביע, ממלא ומחזק, ולכן, את הביטוי הציורי "וטבלת פתך בחומץ" אני  מפרש כניגוב של חומוס, ממש כמו היום בפיתה

그런데 이 점 외에도, 거기 묘사된 시추에이션은 단순한 것으로 이해해야 한다. 보아스는 몇 명의 추수꾼을 고용한다. 식사 때가 되면 그들에게 점심 식사를 제공한다. 수확은 피곤한 육체 노동으로, 당신의 일꾼들이 정오 후에도 계속 일하기를 원한다면 그들에게 호메츠(식초)에 담근 빵을 내놓아서는 안 된다. 당신은 그들에게 배부르고 포만감을 주는 든든한 음식을 내줄 것이고, 따라서, "떡 조각을 호메츠에 찍어라"의 비주얼적인 묘사를 나는 오늘날과 마찬가지로 피타에 후무스를 바르는 것으로 해석한다.

 

 

 יש להודות שבכל מקום אחר שנו נזכר החומץ בתנ"ך, מדובר על חומץ בן יין ולא על חומוס. על כך ברצוני לומר, שבמקומות אלה החומץ נזכר כמשהו שלא כדאי להכניסו לפה: "ולצמאי ישקוני חומץ", מתלונן משורר תהילים. האם זה האוכל שתגישו לפועלים הצמאים והרעבים שלכם? האם זה מה שתגישו לאהובת לבכם בפגישתכם הראשונה

성경에서 호메츠(식초)가 언급된 다른 모든 용례에서 그것은 후무스가 아니라 포도주로 만든 호메츠(식초)이다. 그럼에도 내가 말하고 싶은 것은, 이들 용례에서는 호메츠(식초)가 입에 넣기에 권장되지 않는 뭔가로 언급된다는 점이다. "내가 목마를 때 그들이 호메츠를 마시게 했다"(시 69:22-우리말 21절)고 시편 시인은 불평한다. 이것이 당신의 목마르고 배고픈 일꾼들에게 내놓을 음식일까? 이것이 마음에 있는 연인에게 첫 데이트에서 내놓을 수 있는 것인가?

אינני יודע אם הפירוש שלי יתקבל, ואינני יודע אם אכילת החומוס אכן תועיל לבריאותי, אבל די לי בכך שמארוחת החומוס הצנועה של בועז ורות נולד לנו, בסופו של דבר, דוד המלך, מה שמראה שחומוס הוא באמת דבר חיובי

내 해석이 받아들여질지, 후무스를 먹어서 실제로 내 건강에 유익이 될지는 알 수 없지만, 보아스와 룻의 소박한 후무스 식사로부터 결국 다윗 왕이 우리에게 태어난 것으로 내게는 충분하다. 후무스가 정말 긍정적이라는 것을 보여주는 예이다.

 

לפי מאיר שלו, פורסם בידיעות אחרונות 메이르 샬레브, 일간지 "예디옷 아하로놋"