유발 하라리 칼럼

 

רגע של בהירות מבעיתה

끔찍하게 명료한 순간

גם אם הפעם ניסיון החיסול של הדמוקרטיה לא יצליח, סביר שינסו שוב עוד שנתיים, עוד חמש שנים, עוד עשר שנים. המאבק יהיה ארוך וקשה, ואם הוא ייכשל, בפשטות ובכנות – אני כנראה לא אשאר כאן

이번에 민주주의 말살 시도가 성공하지 못해도 2년, 5년, 10년 후에 그들은 다시 시도할 가능성이 높다. 투쟁은 길고 어려울 것이고, 혹시 실패하면, 단순하고 솔직히 나는 여기에 머물지 않을 것이다.

 

בפברואר 2023 חווים ישראלים רבים רגע של בהירות מבעיתה. בכל סכסוך פוליטי, שאלת מפתח היא מה הצד השני באמת רוצה? לעתים קרובות אנו נוטים ליפול קורבן לפחדים מוגזמים מצד אחד, או לשאננות מצד שני, ולכן מתקשים לפעול נכון. לישראלים ליברלים כמוני היה ברור במשך שנים שהמגמות הדמוגרפיות בישראל יובילו בסופו של דבר לכך שהחרדים, הדתיים והמסורתיים יהפכו לרוב במדינה. אבל לא היה ברור מה יקרה כשיהיה בידם מלוא הכוח הפוליטי. חלק מחבריי ומכריי – כולל כאלה מתוך "הגוש האמוני" – סברו שגם אם "הגוש האמוני" ישלוט דרך קבע במדינה, הוא ישמור על הדמוקרטיה ויאפשר את המשך קיומה של חברה ליברלית בישראל. אחרים דמיינו תסריטי אימה שלפיהם "הגוש האמוני" יחסל את הדמוקרטיה הישראלית ואת החברה הליברלית, ואולי אף ינסה להפוך את ישראל לתיאוקרטיה בסגנון איראן. קשה היה לדעת מי צודק

2023년 2월, 많은 이스라엘 사람들은 끔찍하게 명료한 순간을 경험한다. 모든 정치적 갈등에서 중요한 질문은 상대방이 정말로 원하는 게 뭐냐는 것이다. 자주 우리는 한편으로는 과도한 두려움에 빠지거나 다른 한편으로는 안주하는 경향이 있어서 올바르게 행동하기가 어렵다. 나같은 리버럴한 이스라엘 사람에게, 이스라엘의 인구 통계학적 추세로 볼 때 결국 초정통파, 종교인, 마소레팀(유대교 전통을 지키는 사람들)이 국가의 다수가 되는 게 이어지리라는 게 수년간 분명했다. 그러나 그들이 완전한 정치 권력을 갖게 되었을 때 무슨 일이 일어날지는 분명하지 않았다. 내 친구와 지인 중 일부-"구쉬 에무니"(종교인 진영)을 포함하여-는 "구쉬 에무니"가 국가를 영구적으로 통치하더라도 민주주의를 보존하고 이스라엘에서 자유주의 사회가 계속 존재하도록 허용할 것이라고 믿었다. 다른 사람들은 "종교인 진영"이 이스라엘 민주주의와 자유주의 사회를 제거하고 심지어 이스라엘을 이란 같은 신정 국가로 만들려고 한다는 공포 시나리오를 상상했다. 누가 옳은지 알기 어려웠다.

 

עכשיו אנחנו יודעים. הממשלה החדשה רצה ריצת אמוק להעביר חוקים שיחסלו את העצמאות של מערכת המשפט, ובפרט את יכולתה של מערכת המשפט לרסן את הממשלה ולהגן על זכויות המיעוטים. אבל זוהי רק המנה הראשונה. ברגע שהמכשול של בג"ץ יוסר מן הדרך תוכל הקואליציה הזו – או קואליציה עתידית - להעביר חוקים שיפגעו בזכויות האזרח של הישראלים ובזכויות האדם הבסיסיות הן של ישראלים והן של פלסטינים בשטחים

이제 우리는 알고 있다. 새 정부는 사법제도의 독립성, 특히 정부를 억제하고 소수자의 권리를 보호하는 사법제도의 능력을 없애는 법을 통과시키려는 질주를 한다. 그러나 이것은 첫 번째 코스일 뿐이다. 일단 "바가츠"(이스라엘 최고고등법원)이라는 장애물이 제거되면 이 연정(또는 미래의 연정)은 이스라엘 시민의 권리와 영토 내 이스라엘과 팔레스타인 모두의 기본 인권에 해를 끼치는 법을 통과시킬 수 있을 것이다.

 

הכול נמצא על השולחן – מפגיעה בחופש הביטוי ובזכויות נשים ולהט"בים, דרך מתן סמכויות נרחבות לבתי הדין הרבניים, ועד פסילתן של מפלגות ערביות מהשתתפות בבחירות. יתרה מזאת, אם 61 חברי כנסת יכולים בין השאר לשנות את שיטת הבחירות כרצונם, או לשלול את זכות הבחירה ממי שהם מגדירים כ"בוגדים", אז גם אי אפשר יהיה להחליף את הקואליציה הנוכחית בשום מערכת בחירות עתידית

모든 것이 테이블 위에 놓여 있다-표현의 자유와 여성 및 LGBT의 권리를 침해하는 것부터 랍비 법원에 광범위한 권한을 부여하는 것과 아랍 정당의 선거 참여 자격 박탈에 이르기까지. 무엇보다 61명의 Knesset 의원이 마음대로 선거 제도를 변경하거나 그들이 "반역자"라고 정의한 사람들의 선택을 거부할 수 있다면 미래의 선거에서 현재 연정을 대체하는 것도 불가능할 것이다. 

 

כמובן שבתעמולה שלה, הממשלה לא יוצאת נגד הדמוקרטיה. אדרבא, היא טוענת שההפיכה המשטרית הזו תביא לכינונה של "דמוקרטיה אמיתית". אבל הממשלה מגדירה דמוקרטיה כדיקטטורה של הרוב, שאין בה שום הגנה על זכויות המיעוט ושום איזונים ובלמים על כוחו של השלטון. לפי גישה זו, אם 51% מהבוחרים מחליטים לשלול את זכות ההצבעה מה-49% האחרים, לשלול את זכות השביתה של העובדים, לבטל את החופש האקדמי, לדחוף להט"בים חזרה לארון, או לסגור את כל העיתונים שלא מוצאים חן בעיניהם – זוהי דמוקרטיה בפעולה

물론 선전선동에서 정부는 민주주의에 반대하는 입장이 아니다. 오히려 이 정권 쿠데타가 "진정한 민주주의"의 확립으로 이어질 것이라고 주장한다. 그러나 정부가 정의하는 민주주의는 다수의 독재로, 소수의 권리를 보호하지 않고 정부 권력에 대한 견제와 균형이 없다. 이 접근법에 따르면 유권자의 51%가 나머지 49%의 투표권을 거부하거나, 노동자의 파업권을 거부하거나, 학문의 자유를 폐지하거나, LGBT를 다시 벽장으로 밀어넣거나, 그들 맘에 들지 않는 신문을 전부 폐지하기로 결정해도, 이것은 그 행함에서 민주주의다.

כששואלים את מובילי ההפיכה מה יגן על המיעוטים במשטר החדש, ומה יגן אפילו על הרוב מפני עריצות הממשלה, הם אומרים: "הרצון הטוב שלנו. תסמכו עלינו". זוהי תשובה מקפיאת דם המוכרת היטב לקורבנותיו של כל עריץ, מאפיונר ובן-זוג מתעלל בהיסטוריה. דיקטטורים תמיד אומרים "תסמכו עלינו, אנחנו נגן עליכם. אבל תיזהרו לא לאבד את הרצון הטוב שלנו, כן? שחס וחלילה לא יקרה לכם משהו רע". אם אתם פוגשים באנשים שתומכים בהפיכה המשטרית, השאלה החשובה ביותר לשאול היא "תסבירו לי בבקשה איזה מנגנון ירסן את כוחה של הממשלה ויגן על זכויות המיעוטים במשטר החדש? האם יש דבר אחד ויחיד שהממשלה לא תוכל לעשות, ושהרוב לא יוכל לעולל למיעוט?

쿠데타를 이끄는 이들에게 어떻게 새 정권에서 소수자를 보호하고 정부의 폭정에서 다수를 보호할지 물으면 그들은 말한다. "우리의 선의이다. 우리를 믿으라." 이것은 역사상 모든 폭군, 폭도, 폭력적인 배우자의 희생자들에게 잘 알려진 소름끼치는 대답이다. 독재자들은 항상 말하기를, "우리를 믿으라. 우리가 당신을 보호할 것이다. 하지만 우리의 선의를 잃지 않도록 조심해야겠지? 당신들에게 나쁜 일이 일어나지 않기를 바란다." 쿠데타를 지지하는 사람들을 만난다면 가장 중요한 질문은 이것이다. "새 정부에서 정부의 권력을 억제하고 소수자의 권리를 보호하는 매커니즘이 무엇인지 설명해 보라. 정부가 할 수 없는 유일무이한 일, 혹은 다수가 소수에게 해를 끼칠 수 없는 일이 있는가?"

 

קשה להבין מדוע הממשלה בחרה לחשוף את כל הקלפים שלה בצורה כזו. האם לא היה נבון יותר מצידה לשחק משחק מתוחכם וארוך טווח, לכרסם בהדרגה את יסודות הדמוקרטיה, להרדים את האופוזיציה עד שיהיה מאוחר מדי להתנגד, ורק אז לתת את מכת המוות למבנה הרעוע? אולי הממשלה רצה מהר כל כך כדי לרצות את תומכיה הקיצוניים יותר. אולי זה הכורח להציל את בנימין נתניהו מהמשפט שלו. אולי זו פשוט יוהרה. כהיסטוריון, הפרשנות שלי היא שזה מעיד על כך שזוהי אכן הפיכה משטרית. מהפכנים אינם רוצים לפעול לאט ובתחכום – הם רוצים שכולם ידעו שמתרחשת מהפכה. תהא הסיבה אשר תהא, לי לא נותרו הרבה ספקות לגבי מה שהצד השני רוצה: הם רוצים לחסל את הדמוקרטיה. שום דבר לא ישמח אותי יותר מאשר לגלות שאני טועה. אבל אם הממשלה רוצה לשנות את דעתי ואת דעתם של רבים אחרים, היא תצטרך לעשות מעשים ולא רק להצהיר הצהרות

 

יש הטוענים שגם אם הממשלה הנוכחית אכן מכוונת לחסל את הדמוקרטיה, זו אינה כוונתם של מיליוני הישראלים שבחרו בה. אבל בפועל, מרבית ההתנגדות למהלכי הממשלה מגיעה מחלק אחד של החברה הישראלית. בקרב הקהלים שבחרו בממשלה עושה רושם שהרוב תומכים במהלכים שלה, ואילו אחרים אדישים למתרחש או לא מבינים מה קורה. יש קולות לא מעטים שאומרים "לא זו הדרך", אבל אפילו האמירה הזו מטרידה מאוד. כי משמעותה היא שחוסר ההסכמה הוא אך ורק על הדרך – לא על המטרה הסופית. "לא זו הדרך" פירושו "גם אנחנו מסכימים לחסל את הדמוקרטיה, אבל במתינות, בהדרגה, מתוך הידברות ובדרכי נועם".

הקשבתי כמיטב יכולתי לקולות העולים מהציבור שבחר בליכוד, בש"ס, ביהדות התורה ובציונות הדתית, ולא שומעים מספיק אנשים שצועקים: "חברים, השתגעתם לגמרי! זה ממש לא מה שאנחנו רוצים. לא בשביל זה בחרנו בכם". אם יש בקהל הבוחרים של הממשלה אנשים שחושבים ככה, דברו בקול רם ודברו עכשיו, כי אחר כך יהיה מאוחר מדי

 

וכיצד בדיוק תיראה ישראל פוסט-דמוקרטית? רבים משווים אותה להונגריה, בפרט בגלל הקשרים הקרובים בין הממשלה הנוכחית לבין המשטר ההונגרי. אבל ישראל לא-דמוקרטית לא תהיה דומה כלל להונגריה. ראשית, הונגריה חברה באיחוד האירופאי ורוצה להישאר כזו, ולכן המוסדות והחוקים של האיחוד האירופאי מגבילים את מה שהמשטר ההונגרי עושה. ישראל אינה חברה בשום איחוד, ולא יהיו שום הגבלות דומות על השאיפות והמעשים של המשטר הישראלי החדש

 

שנית, הממשלה ההונגרית שולטת על הונגרים. לעומת זאת ממשלת ישראל שולטת לא רק על ישראלים, אלא גם על מיליוני פלסטינים בשטחים. כל כמה שמצבם של הפלסטינים היה גרוע תחת שלטון הממשלות הדמוקרטיות של ישראל, סביר שהוא יהיה גרוע עוד הרבה יותר לאחר חיסול הדמוקרטיה הישראלית

 

שלישית, האוכלוסייה ההונגרית מזדקנת, והמשטר שם נתמך בעיקר על ידי שמרנים מבוגרים שאולי שמחים לצעוד בסך אחרי מנהיג חזק, אך אין להם הרבה תיאבון לאלימות. בישראל יש הרבה מאסה קריטית של צעירים רדיקלים ומשיחיים שלא בוחלים באלימות, או אפילו ששים לקראתה

 

רביעית, הונגריה לא עומדת בפני שום איום צבאי ממשי וגם אין לה כוח צבאי משמעותי. ישראל היא מעצמה אזורית עם אחד הצבאות הטובים בעולם, ארסנל של נשק גרעיני (לפי פרסומים זרים), כלי סייבר מתקדמים שיכולים להכות בכל זמן ומקום – ותחושה עמוקה של סכנה קיומית. כשמצרפים את כל ארבעת הגורמים יחד, סביר שישראל הלא-דמוקרטית תהיה משהו קיצוני ואלים הרבה יותר מהונגריה

 

בקרב המחנה הדמוקרטי בישראל, הבהירות החדשה מייצרת פעולות חסרות תקדים. זהו הרגע שבו כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לחשוב טוב איך אנחנו תוקעים מקלות בגלגלים של ההפיכה המשטרית, בין אם על ידי עשיית מעשים – או דווקא על ידי אי-עשיית מעשים, שזו הרבה פעמים דרך יעילה ביותר. בטווח הקצר יש סיכוי די טוב שנצליח לעצור את ההפיכה הזו ולהציל את הדמוקרטיה. הבעיה האמיתית היא בטווח הארוך

 

היום אנחנו יודעים את האמת המרה – אנחנו יודעים מה רוצה הצד השני. אנחנו יודעים משהו חשוב על השכנים שלנו שלא היינו בטוחים בו

קודם לכן. יש האומרים שכל זה הוא נקמה צודקת על העוולות ההיסטוריים של מפא"י, או על ההתנתקות. אבל אפילו אם לחלק מהאנשים בצד השני יש סיבות טובות להרגיש כעס, שמחה לאיד או אדישות, הסיבות הטובות האלה לא משנות את התוצאה הרעה. השורה התחתונה היא שבזמן שהממשלה עושה צעדים נחושים לחסל את הדמוקרטיה, עד כה רק מיעוט מקרב אזרחי ישראל מראה התנגדות של ממש. גם אם הפעם ניסיון החיסול לא יצליח, סביר שינסו שוב עוד שנתיים, עוד חמש שנים, עוד עשר שנים. המאבק יהיה ארוך וקשה, ואף אחד לא יכול להבטיח מה תהיה התוצאה

  

לכן במקביל לזה שכל אחד ואחת צריכים להירתם לעצירת ההפיכה המשטרית, אין ברירה אלא גם לעשות חשבון נפש אמיתי לגבי הקווים האדומים של כל אחד ואחת מאיתנו. מה יקרה אם המאבק שלנו ייכשל? אני לא חושב שסוף הדמוקרטיה יהיה סופה של מדינת ישראל. אבל לטעמי, אין ציונות בלי דמוקרטיה

그러므로 우리 모두는 쿠데타를 막을 각오가 되어 있어야 함과 동시에 우리 각자의 한계에 대해 진정한 성찰을 할 수밖에 없다. 우리의 투쟁이 실패하면 어떻게 될까? 나는 민주주의의 종말이 이스라엘 국가의 종말이라고 생각하지는 않는다. 하지만 내 생각에 민주주의 없이는 시오니즘도 없다.

 

לאורך השנים קיבלתי הרבה פניות מהאוניברסיטאות ומכוני המחקר הטובים בעולם, ועד היום תמיד העדפתי את החדרון המצ'וקמק שלי בחוג להיסטוריה בירושלים על פני משרדי הפאר מעבר לים. החיים לצד החרדים והמתנחלים והערבים והכיבוש שמרו על המוח חד, והשיח כאן היה פורה ומרתק. אבל בלי חופש ביטוי והגנה על מיעוטים, ובפרט בלי הגנה על החופש להגיד דברים שהרוב ממש לא אוהב, השיח הפורה ימות, ויהיה קשה להמשיך לכתוב כאן ספרים מעניינים. יש לי מספיק ניסיון מר עם צנזורה של משטרים לא-דמוקרטים כדי לדעת את זה על בשרי. בלי הגנה על זכויות המיעוטים אין לא רק ציונות, אלא אין גם אקדמיה של ממש, ואין יכולת לפתח רעיונות חדשים ונועזים

수년 동안 나는 세계 최고의 대학과 연구 기관으로부터 많은 초청을 받았고, 지금까지는 항상 외국의 호화로운 사무실보다 예루살렘 역사학과의 작은 방을 선호했다. 초정통파와 정착민들, 아랍인, 점령지와 함께 살아가는 삶은 지성을 단련시켰고, 이곳의 담론은 유익하고 매혹적이었다. 그러나 표현의 자유와 소수자 보호가 없다면, 특히 다수가 정말로 싫어하는 것을 말할 자유가 보호되지 않는다면 유익한 담론은 죽을 것이고, 이런 곳에서 흥미로운 책을 계속 쓰기는 어려울 것이다. 나는 이것을 스스로 터득할 만큼 비민주적 정권의 검열에 대한 쓰라린 경험을 충분히 가지고 있다. 소수자의 권리를 보호하지 않고는 시오니즘뿐 아니라 진정한 학계도 없고 새롭고 대담한 사상을 발전시킬 능력도 없다.

 

אני לא יכול לדבר בשם אחרים, אז רק על עצמי אספר. כשהייתי ילד, הייתי נוסע כל יום לבית הספר בחיפה וחזרה הביתה לקריית אתא בקו 63. הייתי ילד נורא נמוך, ובקושי הגעתי לפעמון של האוטובוס. קרה לפעמים שלא הצלחתי לצלצל בפעמון בזמן, ופספסתי את התחנה שלי. אז אני עכשיו מצלצל בפעמון מבעוד מועד. זו כנראה ההחלטה הקשה ביותר בחיי. לכל אדם תחנה אחרת. לכל אדם יש מחויבויות אחרות, סכנות אחרות, אפשרויות אחרות, ערכים אחרים. יש מי שכבר ירדו בתחנות קודמות, ויש כאלה שיישארו על האוטובוס בכל מצב, מתוך חוסר ברירה או מתוך אמונה יוקדת. יש כאלה שיישארו ויורידו את הראש, אחרים יישארו ויעשו בלגאן

남을 대변할 수 없으니 나 자신에 대해서만 말하겠다. 어렸을 때 나는 매일 하이파에 있는 학교에 갔다가 63번 버스를 타고 키리야트 아타에 있는 집으로 돌아오곤 했다. 나는 키가 너무 작아서 버스 멈춤 종에 닿기가 힘들었다. 가끔 제때 멈춤 종을 울리지 못하고 내가 내려야 할 역을 놓치는 경우가 있었다. 그래서 나는 지금 미리 멈춤 종을 울린다. 이것은 아마도 내 인생에서 가장 어려운 결정일 것이다. 사람마다 역이 다르다. 각 사람에게는 다른 의무, 다른 위험, 다른 가능성, 다른 가치가 있다. 이미 이전 정류장에서 내린 사람도 있고, 선택의 여지가 없거나 간절한 믿음으로 어떤 상황에서도 버스에 남아있을 사람이 있다. 일부는 머물면서 고개를 숙이고, 일부는 남아서 엉망진창을 만들 것이다.

 

הרבה אנשים שאלו אותי מה אני אישית מתכוון לעשות אם לא נצליח לעצור את ההפיכה המשטרית, וזה יהיה לא הוגן מצידי להשלות אותם, בין אם בשתיקה ובין אם במילים חלולות. אז אומר בפשטות ובכנות, שהאוטובוס הזה דוהר בפראות לעבר מחוזות זרים לי, ואם הוא לא יעצור אז תכף נגיע לתחנה שלי, ושם אני יורד

많은 사람들이 우리가 쿠데타를 막지 못하면 개인적으로 어떻게 할 건지 물었다. 침묵으로든 공허한 말로든 그들을 오도하는 것은 부당하다. 그래서 나는 단순하고 솔직히 말하겠다. 이 버스가 내게 낯선 곳을 향해 미친 듯이 속도를 내고 있고, 곧 멈추지 않는다면, 거기서 나는 내리겠다고.

 

רגע של בהירות מבעיתה