66년 유대 대반란

המרד הגדול 

בשנת 66 לסה''נ פרץ בארץ־ישראל מרד נגד הרומאים. מרד זה הידוע בהיסטוריה היהודית בשם "המרד הגדול" בא אל סיומו בתשעה באב בשנת 70 לסה''נ עם חורבן בית המקדש השני. לא כל העם הסכים למרד. בירושלים היו מאבקים קשים בין קבוצות שונות. אפשר להבחין בצורה כללית בין שני מחנות: מחנה המתונים שרצו להגיע להסדר כלשהו עם רומא לעומת מחנה הקיצונים שדרשו להילחם ברומאים. לקיצונים היו ציפיות משיחיות. 

주후 66년 에레츠이스라엘에서 로마인들에 대한 반란이  일어났다. 유대 역사에서 “대반란(The Great Revolt)”이라는 이름으로 알려진 이 반란은 주후 70년 아브 월 9일 제 2차 성전 파괴와 함께 그 종말에 닿았다. 모든 백성이 반란에 동의하지는 않았다. 예루살렘에서 그들은 여러 집단들 사이에서 힘겨운 싸움들이 있었다. 일반적으로 두 개의 진영으로 구별할 수 있는데, 무엇이든 로마와의 합의에 도달하기 원했던 온건파 진영, 그에 반해 로마인들과 싸우기를 요구했던 과격파 진영이었다. 과격파들에게는 메시아주의적 기대가 있었다.

 

הם האמינו שהניצחון על רומא החזקה יבוא בסיוע מן השמיים ואחריו תבוא הגאולה. לעומת זאת מתונים שלא היו שותפים להתלהבות המשיחית לא האמינו בהצלחת המרד ורצו למנוע אותו ואת החורבן שהיה צפוי כתוצאה ממנו. בתחילת המרד היו המנהיגים ממחנה המתונים, אולם ככל שהצבא הרומי התקדם לעבר ירושלים הלך ונחלש מעמדם של המתונים בעוד שהקיצונים הלכו והתחזקו. 

과격파들은 강력한 로마에 대한 승리는 하늘의 도움으로 이뤄지고 그 후에 구원이 따르리라고 믿었다. 하지만 메시아적 열광에 동참하지 않았던 온건파는 반란에서 승리할 거라고 믿지 않았고 이것과 그 결과로 예상되는 멸망을 막고자 했다. 반란 초기에 온건파 진영의 지도자들이 있었는데, 로마 군대가 예루살렘에 가까이 옴에 따라 온간파의 입지가 약화되었고, 과격파는 점점 더 강력해졌다. 

   

למחנה המתונים היו שייכים גם רבן יוחנן בן זכאי וגם יוסף בן מתתיהו. שניהם ידעו בשלב מסוים שהמרד ייכשל ושכישלון פירושו שהאוטונומיה המדינית של היהודים בארץ ישראל לא תימשך. 

온건파 진영에 라반 요하난 벤 자카이(Ribaz)와 요세프 벤 마티티야후도 속해 있었다. 그들 두 사람은 반란이 언젠가 실패할 것이라는 것과 이 실패의 의미가 유대인들의 에레츠이스라엘에서 정치적 자립이 지속될 수 없다는 뜻임을 알았다. 

 

?מה עשה רבן יוחנן בן זכאי במצב זה

המסורת היהודית מספרת שבזמן המצור על ירושלים לא נתנו הקיצונים לתושבי העיר לברוח החוצה. תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי הצליחו להוציא את רבם אל מחוץ לעיר בארון מתים. *רבן יוחנן בן זכאי בא אל מפקד הרומאים אספסיאנוס וביקש לקבל את יבנה** כדי להקים בה בית מדרש ואספסיאנוס הסכים. רבן יוחנן רצה להקים ביבנה "מרכז רוחני" שיבוא במקום המקדש ובמקום הסנהדרין (= בית הדין הגדול בישראל באותה תקופה) כדי לשמור על המשך קיומו של העם היהודי גם בלי מסגרת מדינית.  

ובאמת, ביבנה קבע רבן יוחנן בן זכאי תַקָנות שאיפשרו להמשיך ולקיים מנהגים שהיו קשורים בעבר במקדש. לאט לאט הפכה יבנה למרכז שחוקק חוקים בכל תחומי החיים היהודיים ואיפשר בכך את המשך הקיום של העם. 

이런 상황에서 랍비 요하난 벤 자카이(Ribaz)는 뭘 했는가? 유대 전통에 따르면 예루살렘이 포위되었을 때 과격파들은 도시 거주민들이 밖으로 탈출하는 것을 허락하지 않았다. Ribaz의 제자들(엘리에셀 벤 후르카누스, 조슈아 벤 하나냐)은 그들의 랍비를 죽은 자들의 관에 넣어 도시에서 내보내는 데 성공했다(예루살렘에 시체를 매장하는 것이 금지되었기 때문에 과격파들은 관을 옮기는 것을 허락했다.) Ribaz는 로마 사령관 베스파시아누스에게 와서 (그 안에) 미드라쉬 학교를 세을 수 있도록 야브네를 얻게 해 달라고 요청했고 베스파시아누스는 동의했다. Ribaz는 야브네에 성전을 대신할, 산헤드린(당시 이스라엘의 대법정)을 대신할 “영적 중심지”를 세우길 원했는데, 정치적인 틀이 없이도 유대 민족의 존재를 지속시키기 위해서였다. 그리고 정말로 야브네에서 Ribaz는 과거 성전과 연관된 관습을 계속 유지하게 만들었던 규례(edicts)들을 정했다. 점차적으로 야브네는 유대인들의 삶의 모든 영역에 법령들을 제정하고 이로써 이 민족의 지속적인 존재를 가능하게 하는 중심지로 변해갔다.

 

?ומה עשה יוסף בן מתתיהו 

כשהחל המאבק בגליל עמד יוסף בראש הלוחמים ביודפת. הלוחמים היהודים יחד עם יוסף ניסו בגבורה לעצור את הרומאים. יודפת נפלה אחרי 47 ימים של מצור. הרומאים הרגו יהודים רבים והחריבו את העיר. יוסף ו־40 אנשים מחשובי העיר מצאו מסתור במערה. הרומאים גילו אותם וביקשו מהם להיכנע. יוסף רצה להיכנע. בספרו ''מלחמת היהודים" הוא מסביר שרצה לעשות כן מפני שידע בכוחו הנבואי שהמרד ייכשל ותפקידו הוא לספר לדורות הבאים מה שהתרחש. שותפיו לא הסכימו איתו. הם חשבו שעדיף למות מאשר ליפול בידי הרומאים ולהפוך לעבדים. הם החליטו להרוג אחד את השני לפי גורל. 

갈릴리에서 전쟁이 시작됐을 때, 요세프는 요드팟(Yodfat)에서 반란군 사령관으로 세워졌다. 유대인 군인들과 함께 요세프는 용감하게 로마인들을 막고자 시도했다. 요드팟은 포위된 지 47일 만에 함락됐다. 로마인들은 다수의 유대인들을 살상하고, 도시를 무너뜨렸다. 요세프와 도시의 40인의 중요 인사들은 동굴에서 피난처를 찾았다. 로마인들은 그들을 발견하고 항복을 권했다. 요세프는 항복하기를 원했다. 그의 책 “유대 전쟁사”(The Jewish War)에서, 그는 그렇게 하기를 원한 이유가, 자신의 예언적 힘으로 반란이 실패할 것을 알았고 그의 임무는 다가올 세대들에게 무슨 일이 일어났는지 전하는 것이었기 때문이라고 설명한다. 그의 동료들은 이에 동의하지 않았다. 그들은 로마인들의 손에 떨어져 노예가 되느니 죽는 편이 낫다고 생각했다. 그들은 제비를 뽑 아 서로 죽이기로 결정했다.

 

יוסף ועוד אדם נשארו אחרונים ואז שכנע יוסף את האיש לא להתאבד אלא להיכנע. מאז נשאר במחנה הרומי וניסה לשכנע את המורדים בירושלים להניח את נשקם. לאחר החורבן היגר יוסף לרומא ולא שב יותר לארץ ישראל. הוא חי בחסות הקיסר, קיבל את שמו של הקיסר והפך ליוספוס פלוויוס. ברומא עסק בכתיבת ההיסטוריה של היהודים. בְסִפרוֹ "מלחֶמֶת היהודים" תיאר את "המרד הגדול'. הספר נכתב אמנם "תחת עינו" של הקיסר הרומי, אך למרות זאת הוא המקור היחיד שיש בידינו על תקופת המרד ועל מה שקרה בו.

요세프와 다른 한 사람이 끝으로 남았고 요세프는 상대에게 자살하지 말고 항복하라고 설득했다. 그 후 로마 진영에 남아 예루살렘의 반군에게 무기를 내려놓으라고 설득하려고 했다. 성전 멸망 후 요세프는 로마로 이주해 더는 에레츠이스라엘로 돌아오지 않았다. 그는 황제의 보호 아래 살았고 황제의 이름을 받아 요세푸스 플라비우스가 되었다. 로마에서 그는 유대인들의 역사 저술에 매진했다. 저서인 “유대 전쟁사”에서 그는 "대반란"을 묘사했다. 비록 그 책이 로마 황제의 “감시 아래” 쓰이긴 했지만, 그럼에도 불구하고 이 책은 대반란 시기와 그때 무슨 일이 있었는지에 관해 우리에게 있는 유일한 출처이다.

 

שני אישים שונים לגמרי באופים - רבן יוחנן בן זכאי ויוסף בן מתתיהו - ראו את חוסר התועלת שבמרד. שניהם הבינו שהעם היהודי יחיה בעתיד תקופה ארוכה בלי מסגרת מדינית. האחד פנה ליבנה וקבע חוקים להמשך החיים היהודיים, ואילו האחר חי את חייו בין הרומאים מחוץ לארץ-ישראל וכתב את סיפור המרד. 

성격에서 완전히 다른 두 사람 요하난 벤 자카이와 요세프 벤 마티티야후는 반란을 무익하다고 보았다. 두 사람은 유대 민족이 미래에 정치적 틀 없이 오랜 시기를 살게 될 것을 이해했다. 한 사람은 야브네로 향해 유대인의 삶을 지속하기 위한 법들을 제정했고, 반면에 다른 한 사람은 에레츠이스라엘 밖에서 로마인들 속에서 살면서 반란 이야기를 기록했다.

 

*הקיצונים נתנו רשות להוציא את הארון משום שאסור היה לקבור מתים בירושלים. 

(Eliezer ben Hurcanus, Joshua ben Hananiah)

* יישוב מדרום לרחובות.

* 예루살렘에서 죽은 자를 매장하는 것이 금지되었기 때문에 과격파들은 관을 옮기는 것을 허락했다(엘리에셀 벤 후르카누스, 조슈아 벤 하나냐).

* 르호봇 남쪽에 있는 도시.

*Common Era=לספירה

Before Common Era=לפה’’ס

Anno Domini=לסה"נ

Before Christ=? ישו כראשי תיבות של הביטוי "יימח שמו וזכרו"

* מסעות עשרה של הסנהדרין

מלשכת הגזית לחנות

ומחנות לירושלים 

ומירושלים ליבנה 

ומיבנה לאושא 

ומאושה ליבנה 

ומיבנה לאושה 

ומאושא לשפרעם 

ומשפרעם לבית־שערים 

ומבית־שערים לציפורי 

ומציפורי לטבריא

From Hall of Hewn Stones to the Chanut

And Chanut to Jerusalem

And from Jerusalem to Yavneh

And from Yavneh to Usha

And from Usha to Yavneh

And from Yavneh to Usha

And from Usha to Shefar'am

And from Shefar'am to Beit She'arim

And from Beit She'arim to Tzipori

And from Tzipori to Tiberias